ממצאי בדיקת פוליגרף גרמו לדחיית תביעת שכ"ט עו"ד

בפני תביעה שהוגשה ונוהלה ב"סדר דין מהיר" בסך של 20,533 ש"ח. מהות התביעה היא דרישת התובעת מהנתבעת בגין שכר טרחת עורך דין, אשר לטענתה, חבה  לה הנתבעת.

התובעת טוענת כי הנתבעת חבה לה סכום של 5% בצירוף מע"מ מהסך של 117,500 ש"ח, שהוא הסכום שהתובעת השיגה מחברת הביטוח "שמגד"  במסגרת מו"מ לפשרה שנוהלה עבור הנתבעת.

משפיטרה הנתבעת את התובעת מהייצוג בתיק, טוענת התובעת שהסכום הנ"ל מגיע לה כדין.

הנתבעת הגישה כתב הגנה ביום 14.5.06 בה טענה מספר טענות כנגד התביעה. בין היתר, טענה כי הייצוג של התובעת היה קלוקל, כי סירובה לפשרה כדין נעשה, וכי היא שילמה לתובעת את כל שכר הטרחה עד לאותו עת בה פיטרה את התובעת.

בדיון שהתקיים ביום 21.6.06 הוצע לצדדים שיסמיכו את בית המשפט לפסוק בתובענה על דרך הפשרה בין סכום של 1,800 ש"ח ועד 5,000 ש"ח. סכומים  אשר שיקפו נכון לאותו מועד, את הסיכויים והסיכונים של הצדדים.

הנתבעת, שאיננה מיוצגת בהליך זה, וניכר היה שקשה לה לנהל את התיק על פי  הפרוצדורה האזרחית, הסכימה להצעה, ואילו התובעת סירבה לכך. כתוצאה מכך, קבעתי את התיק  להוכחות.

ביום 4.1.2007 התייצבו הצדדים לחקירה על תצהירי עדות ראשית שהוגשו. הנתבעת ויתרה על חקירת התובעת, מלבד שאלות קצרות שמכוונות לכך שנחתם הסכם שכר טרחה בין הצדדים. התובעת הכחישה נמרצות הטענה שנחתם כל הסכם שכר טרחה בין הצדדים והאווירה באולם החלה להתלהט. לאחר שבית המשפט הצליח להרגיע את הרוחות, הצדדים הגיעו להסדר דיוני כדלקמן:

"לשאלת בית המשפט נהיה מוכנים ללכת לבדיקת פוליגרף כשהשאלה היחידה שישאלו הן התובעת והן הנתבעת היא האם נערך ונחתם ביניהם הסכם שכר טרחה בקשר לטיפול.

גרסתה של התובעת היא שמעולם לא נחתם הסכם שכר טרחה בכתב, כל מה שדובר בין הצדדים היה רק בע"פ.

גרסת הנתבעת היא שכן נחתם הסכם בכתב והתובעת מעלימה אותו מעיני בית המשפט מחוסר תום לב, או שאיבדה אותו.

במידה וגרסת התובעת תהיה נכונה ינתן פסק דין על מלוא סכום התביעה נגד הנתבעת, ובמידה וגרסת התובעת תהיה  נכונה - תידחה התביעה במלואה."

בתאריך 10.1.2007 מונה "שגיא מכון לפוליגרף" כמומחה מטעם בית המשפט לביצוע הבדיקה הנ"ל.

בתאריך 11.4.2007 הגיעו תוצאות הבדיקה אשר מורות כי בבדיקת התובעת ניכרים סימנים לאמירת שקר, ובבדיקת הנתבעת לא ניכרים סימנים כאלו.

מסקנת מכון הפוליגרף היתה חד-משמעית ולפיה התובעת משקרת בתשובתה והנתבעת  דוברת אמת.

התובעת לא השלימה עם החלטה זו וביקשה לזמן לדיון את מומחה הפוליגרף בכדי לחקור אותו על תוצאות הבדיקה עליה יש לה הסתייגויות רבות, וזאת לאחר שמכון הפוליגרף נתן תשובות לשאלות ההבהרה ששלחה התובעת.

בתאריך 31.7.2007 נתתי החלטה ולפיה קבעתי דיון במעמד הצדדים ובמעמד המומחה מטעם בית המשפט וזאת בתנאי שהתובעת תפקיד את שכרו של המומחה בגין חקירתו בבית המשפט מראש.

התובעת לא הפקידה את הסכום הנ"ל והסתפקה ביום הדיון בחזרה על טענות כנגד דרך בדיקת הפוליגרף ותקפותה. התובעת גורסת כי קבלת מסקנות חוו"ד מכון הפוליגרף יגרום לעיוות דין ולמתן פסק דין שסוטה מהאמת, וחיפוש האמת הוא היא תפקידו של בית המשפט.

כפי שנקבע בפסק דין המנחה בסוגיה (ע"א 61/84 ביאזי נ' לוי פורסם בפד"י מ"ב (I) 446) הדרך להשתחרר מתוצאות בדיקת  הפוליגרף עליה הסכימו הצדדים היא דרך קשה ביותר, הסדר דיוני כפי שהסכימו עליו הצדדים יש לכבד ואי אפשר לטעון לחוסר תקפות הבדיקה לאחר שזו  הראתה שהצד המסתייג ממנו איננו דובר אמת, וכפי שמציין זאת השופט אלון (שם, עמ' 476):

"...בענייננו מתעוררת שאלה ערכית אחרת - ראשונה במעלה אף היא - בתחום המערכת המשפטית, והיא מעמדה של הכרעה שהוכרעה בדין ודברים לפי רצונם והסכמתם של בעלי הדין, כאשר אלה ש"עשו דין לעצמם" מבקשים ברכתו של בית המשפט על-ידי מתן תוקף להסכמתם, כאילו נפסקה על ­ידי בית המשפט. "עשיית דין עצמית" זו, הנעשית בהסכמתם של בעלי הדין, אין לה ולא כלום למציאת האמת ולקביעת האמת, ומה שעל בית המשפט לבדוק, כאשר מתבקש הוא לתת להסכמת בעלי הדין תוקף של פסק-דין, אינו אלא אם בעלי הדין הבינו על מה באים הם לכלל הסכמה, שאין כאן טעות והטעיה, שההסכם ניתן לביצוע וכיוצא באלה שאלות שבסדרי דין ושבסמכות. כמו כן יבדוק בית המשפט, אם אין בהסכם הפשרה שאליו הגיעו הצדדים משום ניגוד לעקרונות יסוד בתורת החוזים, כגון שאינו נוגד את המוסר, תקנת הציבור וכיוצא באלה (סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי)). משנתמלאו ונבדקו דרישות אלה, לא רק שמן הראוי אלא מצווה מן המובחר לתת תוקף של פסק-דין להסכמת בעלי הדין, שהרי בכך ממלא בית המשפט אחת הפונקציות והמטרות השיפוטיות הראשונות במעלה, והיא סיום דין ודברים שבין בעלי הדין. המטרה של ההליך השיפוטי במשפט אזרחי היא פתרון הסכסוך וסיומו, ובירור האמת אינו אלא אמצעי כדי להגיע לפתרון זה; ואשר-על-כן, כאשר בעלי הדין הסכימו ביניהם על דרך סיום הסכסוך, שוב אין בירור האמת משמש מטרה כלשהי מבחינת ההליך שיפוטי, ובוודאי אין במניעת בירור האמת משום פגיעה בתקנת הציבור. היפוכו של דבר; משבאו בעלי הדין על הסכם ביניהם לפתרון הסכסוך, אשר הבינו את משמעותו, וההסכם אושר וניתן לו תוקף של פסק-דין, הבקשה לביטולו של הסכם זה, על סמך טענה של רצון לבירור האמת על-פי מסמך שבידיהם - שדרך אגב היה ידוע להם לפני עריכת ההסכם - בקשה זו היא הפוגעת בתקנת הציבור של כיבוד הסכמים ושל סיום וסוף להליכים."